שעה גורלית – ביקורת סרט

מאת חגית רימון

שעה גורלית The Desperate Hour – מותחן מורט עצבים או פרסומת לאייפון?

אם בא לכם לחסוך שעתיים מחייכם פלוס להרוויח 120 ש"ח על כרטיסים, פופקורן וזירו, תדלגו על הסרט הזה. מה שמצחיק זה שכל הסרט כתוב בתקציר שלו. כך שאיפה המתח? דבר שני, העלילה שטחית ביותר. השחקנית אמנם יפה אבל זה לא מספיק כדי לעשות סרט. ועל מה הסרט? (אם בכוונתכם לצפות, אל תקראו כי יש ספויילר, למרות שלמעשה הכל צפוי). השחקנית הראשית (נעמי ווטס) רצה רצה רצה ביער יפהפה. היא מדברת הרבה בפלאפון (אייפון) תוך כדי ריצה. צחקתי לעצמי שאולי הסרט הוא בכלל פרסומת לאייפון, כי כל הזמן הטלפון שלה מצולם.
הצילומים של היער והנוף יפים. נודע לגיבורה שהבן שלה מוחזק ע"י מישהו עם כלי נשק, היא כמובן מאוד מודאגת ומתחילה לרוץ לכיוון בנה. בדרך היא נופלת, אח"כ צולעת וממשיכה לרוץ. היא ממש וונדרוומן בלונדינית…

אחרי דקות ארוכות היא מגיעה לבית הספר שבו מוחזק בנה וחמש דקות אח"כ הוא משוחרר. הם אומרים זה לזו איי לאביו איי לאביו ומתחבקים… וזהו. מותח זה בטוח שלא. עומק של מים רדודים בבריכה.
מוזמנים להודות לי על שחסכתי לכם 120 ש"ח

אגב יש בסרט 2 מסקנות שמזמן הגעתי אליהן:
1. לא שווה לעשות ספורט. תראו מה קורה לגיבורה מכל הריצה הזאת…

2. אם ילד מבקש להישאר בבית ולא ללכת לבית ספר, תנו לו… תראו מה קרה לו כשהלך…

הופתעתי לגלות שהשחקנית היא בת 53. היא נראית נהדר, וגם משחקת מצויין, אבל זה לא מספיק כי העלילה של הסרט יותר מדי שטוחה.

הנה הטריילר