איך דובאי הפכה אותי לפנתרה
לפני חודשיים, כשראיתי פרסום על טיול נשים לדובאי, משהו בי דגדג. הייתי אחרי תקופה קצת תקועה, הרגשתי שהחיים שלי מתנהלים על אוטומט, בלי באמת להתרגש משום דבר. הילדים כבר גדולים, העבודה שוחקת ומזמן כבר לא מרגשת, והשגרה… שגרה. ידעתי שאני צריכה שינוי, אבל לא ידעתי איך או מאיפה להתחיל.
הטיול הזה קרץ לי, אבל פחדתי. לא הכרתי אף אחת. מי בכלל יוצא לטיול עם חבורה של נשים זרות? חששתי שארגיש לבד, שלא יהיה לי עם מי לדבר. אבל אז אמרתי לעצמי – די לפחדים. קניתי כרטיס. ראיתי בכך אתגר!
כבר בשדה התעופה פגשתי את ענת. אישה עם עיניים נוצצות וחיוך רחב. איכשהו, בלי מאמץ, מצאנו את עצמנו יושבות יחד במטוס, משוחחות כאילו אנחנו מכירות שנים. דיברנו על הכל – על חיים, על אהבות, על חלומות שנשכחו אי שם בדרך. הטיסה עברה לנו כל כך מהר…
ואז… דובאי. לא ציפיתי לשום דבר מיוחד, אבל ברגע שהגענו – משהו בי התעורר. גורדי השחקים העצומים, המלונות המפוארים, האורות הנוצצים מכל עבר. האנשים ברחובות נראו בטוחים בעצמם, לבושים טיפ-טופ, כאילו העולם שייך להם.
עמדתי מול בורג' חליפה, הבניין הגבוה בעולם, והרגשתי איך אני מצטמררת. איזו עוצמה! לרגעים הרגשתי קטנה, אבל אז שמעתי קול פנימי שלוחש לי: "גם את יכולה לגדול. גם את יכולה לזרוח".
בכל יום בטיול הזה חוויתי משהו חדש: שייט יאכטה מפנק, ביקור בשוק הזהב, מסע במדבר שהשאיר אותי נפעמת מול החולות האינסופיים. אבל יותר מהנופים, היה זה התהליך הפנימי שעברתי. רחוק מהבית, בלי דאגות היומיום, יכולתי סוף סוף לראות את עצמי באמת.
בערב האחרון, על גג מלון יוקרתי עם נוף עוצר נשימה, שתיתי קוקטייל עם ענת ולחשתי לה: "אני מרגישה אחרת. משהו בי התעורר". היא חייכה ואמרה: "את פנתרה. תזכרי את זה".
כשחזרתי לארץ, ידעתי – אני כבר לא אותה אישה שיצאה מהשגרה בחשש. אני חזקה יותר, בטוחה יותר, מלאה באנרגיה. פתאום דברים שהפחידו אותי – נראו קטנים. פתאום אני רוצה יותר. להעיז, לחוות, לעשות שינויים טובים.
ואם אתן שוקלות לצאת לטיול כזה ולא בטוחות… אני אומרת לכן: לכו על זה. אולי גם אתן תחזרו פנתרות.
מי עוד מרגישה שהגיע הזמן שלה לזהור? שתפו אותי
בואי לטיול נשים מדהים בדובאי
בואי לטיול נשים Vip בדובאי המדהימה! 27-31 במרץ
הצטרפי לקבוצת הפיסבוק "טיולי נשים חברות חדשות"
