"ספר זה התחיל מחוויה חוץ גופית אמיתית שעברתי"

לילך שם טוב, אם יחידנית לשי לי ומנטורית לחיים חדשים, מרצה, מאמנת וסופרת, מגלה כיצד בספרה
המרתק "לעוף על כנף מלאך", שהסתיים בהצלחה קמפיין מימון המונים שלו בהדסטרט, היא לוקחת את
הקוראים למסעה לחקר האמת הפנימית, שהסתתרה בתוכה שנים רבות אחרי הרצח של שלושת ילדיה האהובים בידי אביהם.

כך התחיל הספר
"ספר זה התחיל מחוויה חוץ גופית אמיתית שעברתי. הייתי במטבח, הכנתי לעצמי קפה. השמש עדיין זרחה בחוץ
והאור חדר מבעד החלונות. לפתע נחתה על הבית חשכה כבדה והרגשתי פחד בכל חלקי גופי. הרגשתי שמישהו
מסתכל עליי. הסתובבתי בבהלה וראיתי דמות גברית מעט מפחידה, מרוטה וקרועה. מיד הבנתי שיצור זה אינו בין
החיים. את החוויה הזאת הדחקתי במשך שנים רבות. לפני מספר חודשים הוזמנתי לכנס של אנשי רוח, ושם
פגשתי את מיקיאגי, אותו הכרתי כזמר ולא ידעתי שהוא מתקשר. ניהלנו שיחה עמוקה ובשלב מסוים הוא דיבר
עם קולגה שלו על גלגולי נשמות. כששמעתי את שיחתם החלטתי לשתף את חוויתי האישית ואמרתי למיקיאגי
שאני חושבת להפוך אותה לספר, אך מעולם לא כתבתי ספר עלילתי. הוא הסתכל עליי במבט חודר ואמר לי:
'אפשר'. שבוע אחרי אותו מפגש התחלתי לכתוב את הספר, שכתיבתו נמשכה בסך הכל שלושה שבועות ששוב
שינו את חיי. את רוב העלילה בספר המצאתי, אם כי יש סיפור אחד ששי לי שיתפה אותי בחוויה שלה מגלגול
קודם". כך אומרת לילך שם טוב, שספרה החדש "לעוף על כנף מלאך" ייצא לאור בקרוב – לאחר שהסתיים קמפיין מימון המונים עבורו בהדסטרט. בנוסף לספרה השלישי הציע קמפיין מימון ההמונים בהנחה משמעותית את הקורס הדיגיטלי הייחודי שלה לפיתוח חוסן נפשי.

הקורס הדיגיטלי

"הקורס הדיגיטלי נותן כלים פרקטיים ליישום יומיומי, כך שכל מי שירכוש אותו יוכל לחוש בשינוי מיידי ולחיות חיים מתוך עוצמה", אומרת שהצליחה להרים את עצמה אחרי שביולי 2010, ביום הולדתה ה-38, הגרוש שלה רצח את שלושת ילדיהם עומר, רוני ואור שהיו ילדים קטנים, שהיו אצלו בבית.

חקר האמת הפנימית

מזה שמונה וחצי שנים היא אם יחידנית לשי לי וכיום מנטורית לחיים חדשים, מרצה, מאמנת וסופרת.
לילך מגלה כי ב"לעוף על כנף מלאך", שהוא למעשה ספרה השלישי, היא לוקחת את הקורא למסע שלה לחקר
האמת הפנימית, שהסתתרה בתוכה במשך שנים רבות אחרי רצח שלושת ילדיה האהובים. "אותה הארה פנימית,
שהגיעה לפתחי בצורת חוויה חוץ גופית, גרמה לי כאמור לצאת למסע עצמי מטלטל שבסופו הביא אותי לריפוי
עמוק מתחת לשכבות הכאב של אובדן ילדיי. במסע אמיץ זה הבנתי שאני צריכה להתמודד מול פחדים וכאבים
מעברי לעבר סליחה לעצמי ולאחרים ועד להשלמה עם עברי הכואב והאדוות שהכאב יצר בחיי. חלום ארוך לריפוי
עצמי הוכיח לי כי ניתן לרפא כאב שורשי על ידי שינוי תבניות חשיבה, שאינן משרתות אותנו וגורמות לנו לסבל
נוסף בהווה, שהרי בשתי תקופות זמן אנחנו לא יכולים לשלוט: על מה שקרה ועל מה שיקרה. ביכולתנו לשלוט רק על ההווה שלנו, ואם ההווה שלנו מדויק לנו, כך יראה העתיד שלנו".

ניצוצות של תקווה

המסע של גיבורת הספר, רוז, לוקח את הקורא להבנה שגם בתוך תקופות קשות וחשוכות, למרות אירועים
וטראומות מהעבר, ניתן למצוא ניצוצות של תקווה ואור שמובילים אותנו לכיוון של שינוי חיובי, צמיחה והתקדמות
בחיים. גיבורת הספר עוברת דרך גלגולי חיים קודמים ומצליחה לקבל מסרים מדמויות מרכזיות בסיפור על מהותה של סליחה, משמעות החיים, הקארמה והדרכים בהן הנשמה שלנו מתפתחת לאורך הגלגולים השונים. המסקנה של לילך היא אחת: רק דרך השלמה עם העבר ושחרורו, נוכל למצוא שלווה פנימית ותקווה לעתיד טוב יותר.

לדברי לילך, הקשר בינה לבין מי שנישאה לו והיה אב ילדיה היה מתעתע מאוד. "בתחילת הקשר הוא שיתף אותי
בכך שאומץ בילדותו ואני הסתקרנתי מהסיפור. בגלל אופי הגידול של ההורים שלי, שממש 'טיפלו בי' עד גיל
מאוחר ולא נתנו לי להתמודד לבד עם סיטואציות שונות, פיתחתי בתוכי 'נשמה טיפולית'. כשפגשתי בו והבנתי
שהוא אומץ בילדותו נשאבתי לסיפוריו ורציתי להיות זו שמצילה אותו מהעולם ומעצמו. לא ידעתי שלא היו לי
הכלים להתמודד עם אדם, שעבר טראומות ילדות קשות מאוד שלא טופלו בצורה נכונה. רק אחרי הרצח של ילדיי
הבנתי שכל זמן שהייתי נשואה לו עברתי התעללות נפשית מתמשכת. סבלתי מאלימות מילולית, רגשית, כלכלית, חברתית ופסיכולוגית. בהרצאות שלי אני מרבה לדבר על הסוגים השונים של האלימות תוך כדי דוגמאות שאני נותנת מחיי בצל נישואים מתעתעים. מנגנון ההגנה שלי היה עסוק בהדחקה של המציאות, כפי שפחדתי לתפוס אותה".
כשבנה הקטן אור היה בן ארבע היה לה ולגרוש שלה משבר כלכלי שהותיר חובות כלכליים, ובעקבותיו היא
חיפשה עבודה כשכירה כדי להביא משכורת יציבה הביתה. "בדיעבד התברר שזו הייתה הדרך שלו לגרום לי
להיות פיזית רחוקה מהבית, כי הוא ברח רגשית מכל מה שהיה קשור לביתנו. החובות, ההתחייבויות והמשפחה
כבר לא עניינו אותו. במשך הזמן גיליתי שהסיבה לכל זה הייתה רומן עם אחת החברות שבזמנו הייתה הכי קרובה
אליי. כל מה שבנינו במשך השנים נמחק אחרי מספר חודשים, והוא הפך לאויב אכזרי, מניפולטיבי ונרקיסיסט.
אחרי שהוא רצח את ילדיי הבנתי שהיה בעצם פסיכופת. בדיעבד הבנתי שהוא לא אהב אף פעם אף אחד, אלא
היה אובססיבי אליי ולילדיי. למרות שהוא זה שיזם את הגירושים, ברגע שהבין שלמרות הכל בחרתי להמשיך בחיי
הוא התערער עוד יותר ובחר בדרך האכזרית כעונש. כשאותה מאהבת סיימה את הקשר ביניהם הוא רצה לחזור
אליי. אני לא הסכמתי והמשכתי הלאה. הוא גילה שהייתי בזוגיות, קיבלתי קידום בעבודה ויצרתי קשרים חברתיים
חדשים. כשאמא שלי נפטרה הוא הבין שיש לי חלק בירושה על הבית של ההורים, ולא יכול היה לשאת את
המחשבה שהרבה יותר טוב לי בלעדיו. הוא רצה להעניש אותי, ולכן פגע בדבר שהיה יקר לי מכל – שלושת
הילדים שלי".
אחרי הטרגדיה כתוצאה מהטראומה, מחק המוח של לילך רבים מזיכרונותיה המשותפים עם שלושת ילדיה. על
מנת לזכור את החוויות שהיו צצות מדי פעם אך נעלמות מהר היא ישבה לתעד בכל פעם שצץ זיכרון. "הייתי
מסתובבת עם מחברת ועט צמודים אליי ותיעדתי כל מה שעלה. לימים תרגמתי את יומן הזיכרונות לספר
הביכורים שלי 'לעוף בניגוד לחוקי הטבע' (שיצא לאור בשנת 2015). הספר מתאר את חיי עם האויב הגדול
והאכזרי ביותר – הוא ה'אבא' של עומר שנלחם בו ברגעיו האחרונים, של רוני ושל אור. הספר מציף את הקושי
שלי בזיהוי האורות האדומים לזיהוי מצבים מסוכנים וכתבתו בו על המחדלים שהיו מצד הרשויות ועל כאב גדול
של האובדן".
כשלילך הבינה שהכתיבה היא כלי תרפויטי עבורה וגם עבור הקוראים והקוראות שלה כתבה ספר נוסף בשם
"ניצחון הרוח", שיצא לאור בשנת 2020. הספר מחולק ל-22 פרקים לפי אותיות האלף בית. הוא מתחיל עם
אהבה ונגמר בתקווה, כאשר מבחינת לילך השיא של הספר הוא באות למד – הלידה של שי לי, בתה שנולדה שש
שנים אחרי הטרגדיה.
לילך שם טוב נולדה בבית שאן, בת זקונים לשלושה אחים גדולים ממנה. היא הייתה ילדה די מפונקת, שקיבלה
כמעט כל מה שביקשה, אך לא הייתה ערה לחוזקות שבה. בצבא שירתה בבסיס שבטה כבודקת ציוד קשר
אלקטרוניקה, ותמיד הקפידה 'להגדיל ראש' ולתקן כל מה שהיה ניתן לתקן. לאחר שירותה הצבאי השלימה
בגרויות במכללת אורנים, ואז עברה לנתניה והתחילה ללמוד לתואר ראשון בניהול וסוציולוגיה במכללת רמת גן.
בתקופה זו היא הכירה את מי שהפך לבעלה וגרם לה ם לי להפסיק את לימודי התואר ולשנות מסלול ללימודי
ניהול לשכה במכללה למנהל. "מבחינתי אלה היו השנים שבהן איבדתי את עצמי בתוך מערכת יחסים רעילה
והרסנית, מבלי לדעת שהייתי במקום אלים מאוד, כיוון שלא סבלתי מאלימות גלויה אלא מאלימות סמויה". היא
עבדה כמנהלת לשכה, ונכנסה להיריון עם בנה הבכור עומר. כשיצאה לחופשת לידה למדה גרפיקה ממוחשבת,
"שם גיליתי כמה אני יצירתית. בנוסף בתקופה שהייתי נשואה למדתי קורס בסיסי באימון ב"גומא" וקורס באיפור
אצל ירין שחף".
אחרי הטרגדיה הנוראית חזרה ללמוד אצל ירין שחף איפור אפקטים ובמה. ביום הולדתה ה-39, שנה אחרי
הטרגדיה, לקחה את החברים שלה להצגה בתיאטרון הבימה ושם הכירה את מנכ"לית התיאטרון דאז, אודליה
פרידמן, שהסכימה לקבל אותה בזרועות פתוחות כמאפרת בתיאטרון. "אחרי כשלוש שנים פרשתי, אבל סימנתי וי
גדול מאוד על חלום ישן", היא אומרת. במשך השנים היא למדה NLP ב"מטרות" אצל רונית גולדברג, אימון
באמצעות אמנות אצל ד"ר בלה נוביצקי, רפלקסולוגיה והנחיית קבוצות במכללת כרכור וכיום לומדת קורס ריפוי
בעזרת קלפי טארוט. "גיליתי שיש בתוכי מקום גדול לרוחניות שמרפאה אנשים. כל תחום שלמדתי גרם לי להיות טובה יותר במה שאני עושה. אם זה להכניס ידע נוסף להרצאות שלי, לספרים ולליווי שאני עושה לנשים בעיקר,
אם כי היו אצלי גם גברים שהגיעו לאימון", מסכמת לילך באופטימיות.

לרכישת הספר "לעוף על כנף מלאך" מאת לילך שם טוב:

האתר של לילך