מאת: חגית רימון
ברירת המחדל שלנו היא פחד.
מגיל צעיר אנו מתוכנתים להיזהר, להישמר, לחשוש מן העתיד, להילחץ מההווה. לא לסמוך על עצמנו ועל מה שיש ליקום להציע לנו.
אם לא תשקיע בלימודים לא תתקבל לאוניברסיטה ולא תמצא עבודה טובה…
כבר מגיל צעיר מודדים אותנו בציונים חיצוניים, ואנחנו הופכים לאנשים שמושפעים ממה שיחשבו עלינו.
מכל עבר השלטון "עוזר" לנו להרגיש בהשרדות, לשדר אותות מצוקה. אירן מאיימת עלינו, הוירוס יפיל מליונים, השכירויות עולות לשיא חדש, מחיר הדירות נוסק…
לאחרונה אני מוצאת את עצמי מנסה להרגיע אותי בכל מיני דרכים. הנה אני נושמת עמוק. עדיין מרגישה קצת דאגה. אל תתבאסי שמחיר השכירות עלה. אני מרגיעה את עצמי. שמה על השיש כוס עם מים עד לשלושת רבעי, זו שיטה של ההופונופונו שהמים יקבלו את מה שלא טוב ונמחק מעצמנו זכרונות לא טובים.
הלחץ מנהל אותנו. ההישגיות. הרצון שיאהבו אותנו. החשש ממה שיבוא.
אז מה הפתרון? להמשיך להרגיע את עצמנו כמה שיותר. להיות ליד אנשים שנעים איתם. למצוא את הדרך הכי טובה עבורנו להירגע. נשימות, מדיטציה ועוד.
אה… ולמה כולנו מטורפים על לצאת לחופש, רצוי בחו"ל? כי אז סוף סוף אנו מתנתקים קצת מעול היומיום, מהמחשבות הטורדניות.
אז בואו נעשה לנו חופש מחשבתי ותודעתי כבר עכשיו. גם ביום יום.
תודה תודה תודה 
